ד - בית מזוזה

גוללים את המזוזה מסוף השורה לתחילתה, באופן שכאשר יפתחו אותה יוכלו להתחיל מיד לקרוא את המילה הראשונה (שו"ע רפח, יד). קובעים את המזוזה באופן שהשורה הראשונה כלפי מעלה, ואם טעה וקבעה הפוך - פסולה. לכתחילה קובעים את המזוזה באופן שתחילת פתיחתה תהיה כלפי חלל הפתח (שו"ע רפט, ו).

מעיקר הדין אפשר לקבוע את קלף המזוזה הגלולה עצמה למזוזת הפתח, אך למעשה נוהגים להניחה ב'בית מזוזה', כדי שלא תיפול, וכדי להגן עליה מלחלוחית הכותל (משנה כלים, טז, ז; תוס' ב"מ קב, א; שו"ע רפט, א). טוב להדר ביופיו ובהדרו של בית המזוזה (נהר מצרים מזוזה י). (דין בית המזוזה לאחר סיום השימוש בו - להלן יד, י).

נהגו ישראל לכתוב שם 'שד-י' על הצד החיצוני של קלף המזוזה, כנגד תחילת פרשת 'והיה אם שמוע', באופן שכאשר גוללים את המזוזה מסופה לתחילתה, השם נראה כלפי חוץ. בטעם המנהג ביארו, ששם שד-י מבטא את השמירה שה' שומר על ישראל, כפי שרומזות אותיותיו: שומר דלתות י שראל. לפיכך, יש הידור שבית המזוזה יהיה שקוף, ועל ידי כך העוברים בפתח יראו את השם שעל המזוזה. אמנם רבים נוהגים להשתמש בבית מזוזה שאינו שקוף, וכותבים את שם שד-י על בית המזוזה.

כאשר קובעים את המזוזה בחדר שינה שמתלבשים בו או בחדר שמחליפים בו חיתולים לתינוקות, יש להקפיד שבית המזוזה לא יהיה שקוף, וגם שלא יהיה כתוב על בית המזוזה שם 'שד-י', כדי שלא יתבזה. לשם כך, על בתי מזוזה רבים כתוב רק 'ש', כדי לרמוז לשם 'שד-י' אבל לא לכותבו (שו"ע רפו, ה; מ"ב מ, ז).3