ז - בצד ימין

מקום המזוזה בצד ימין של הנכנס לבית או לחדר, שכן דרשו חכמים (דברים ו, ט): "עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ" - "דרך ביאתך מן הימין", שדרכו של אדם לעקור את רגלו הימנית תחילה (מנחות לד, א). טעה וקבעה בצד שמאל - פסולה (רמב"ם; שו"ע רפט, ב), ויקבענה שוב בצד ימין בברכה (ערוה"ש ה). ואף שמאלי שרגיל לעקור את רגלו השמאלית תחילה, צריך לקבוע מזוזה בימין הכניסה, שהואיל והמזוזה משמשת רבים, הולכים אחר רוב העולם (רמ"א שם; ש"ך ה).

כדין פתח הבית כך דין החדרים הפנימיים, שבכל חדר יש לקבוע את המזוזה בצד ימין של הנכנס אליו. לעיתים מתעורר ספק מהו צד הכניסה, כגון בפתח שבין שני חדרים שלכל אחד מהם יש פתח נוסף לרחוב או לסלון הבית. במצב כזה, אם ברור שבדרך כלל נכנסים תחילה לחדר אחד וממנו לשני, הרי שיש לקבוע את המזוזה בצד ימין של הנכנסים מהחדר הראשון לשני. ואם הדבר מוטל בספק, הולכים אחר הצד שבו יש 'היכר ציר', היינו החדר שאליו הדלת נפתחת נחשב הפנימי, שכן הנוהג הוא שדלת הבית או החדר נפתחת פנימה, וקובעים את המזוזה בצד ימין של הכניסה אליו (שו"ע רפט, ג). אמנם ב'יציאות חירום' הדלת נפתחת החוצה, אבל כיוון שכִיווּן הכניסה ברור, קובעים את המזוזה בימין הכניסה בלא להתחשב ב'היכר ציר'.

כשאין אפשרות להכריע על פי כִיווּן הכניסה או 'היכר ציר', כגון שהדלת נפתחת לשני צדדיה, כיוון ששני כיווני הפתח הם דרך כניסה, שני הצדדים כשרים למזוזה, ובעל הבית רשאי להחליט באיזה צד לקבוע את המזוזה.9

יש אומרים שגם דין חצר סגורה או מרפסת סגורה כדין חדר פנימי, ולכן יש לקבוע את המזוזה בצד ימין של היוצא לחצר או למרפסת (מהרי"ל, ב"י, ט"ז). ויש אומרים שיש לקבוע את המזוזה בצד ימין של הנכנס לבית, משום שלעולם הכניסה היא מחוץ לבית אל הבית, ולכן הפתח נקרא כניסה לבית, ולא כניסה לחצר או למרפסת (בית מאיר; ישועות מלכו; הרי"א הנקין). למעשה, כיוון שלכל דעה יש סברה, בעל הבית רשאי להחליט באיזה צד לקבוע את המזוזה. ואם החצר או המרפסת אינן סגורות אלא יש פתח מהרחוב לחצר או למרפסת, אף שרק לפרקים משתמשים בו, הפתח שביניהן לבית נקרא כניסה לבית, וצריך לקבוע את המזוזה בימין הכניסה לבית.10