א - חדרי הבית החייבים במזוזה

כל פתחי הבית וחדריו חייבים במזוזה. ואף שקבע אדם מזוזה בפתח הראשי של ביתו, חובה עליו לקבוע מזוזה בכל פתחי חדריו, שכל חדר שגודלו ארבע על ארבע אמות כבר נחשב בית, והתורה ציוותה (דברים יא, כ): "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ".

'בית' הוא חדר שמשמש את האדם לצרכיו השונים. גם חדרים שלעיתים נעשים בהם דברים שנראים לכאורה כלא מתאימים לכבודה של המזוזה, כדוגמת חדרי שינה שלעיתים רגילים להיות בהם בלא בגדים או חדרי ילדים שרגילים לחתל בהם תינוקות, חייבים במזוזה, שכן התורה ציוותה לקבוע מזוזות בפתחי הבתים, וכך היא דרכו של בית.

אמנם חדרים שכל ייעודם הוא לתשמיש שאינו מכובד, כחדרי שירותים, חדר לפחי אשפה או לעיבוד עורות; וכן חדרים שכל ייעודם לשימוש בגילוי הגוף, כמו חדרי רחצה, מקווה וחדרי הלבשה, חדרי לידה וניתוח - כיוון שעיקר ייעודם לשימוש שאינו מכובד, אינם נחשבים בית ופטורים ממזוזה (שו"ע רפו, ד).

גם חדרים שנועדו לשימוש מסוים בלבד, כדוגמת חדר אורחים, חדרי ארונות לבגדים, מְזָווה לדברי מאכל או מחסן לכלי עבודה, חייבים במזוזה. וכן דירת נופש שבאים אליה לפרקים, חייבת במזוזה. גם מקלט חייב במזוזה, הואיל ויש בו רהיטים והוא נועד למגורים בעת מלחמה, וגם בעת שלום לעיתים משתמשים בו לצרכים שונים. אבל אם הוא ריק מרהיטים, ואינו משמש לשימושים נוספים מלבד מיגון בעת מלחמה - פטור, הואיל והוא נחשב כדירת ארעי, וכפי שנלמד בהמשך (הלכה ה), דירת ארעי פטורה ממזוזה (דבר יהושע ד, כא; בנין אב ח"א מד, ד).1